הבנייה הערבית הבלתי חוקית
מנתוני ארגון רגבים עולה שבעשור האחרון חל זינוק של 80% בבנייה ערבית לא חוקית בשטחי C, לעומת גידול של 10% בלבד בבנייה יהודית ביהודה ושומרון. הבנייה היהודית הלא-חוקית מהווה רק 5% מכלל הבנייה הלא-חוקית בשטח C, לעומת 95% בנייה ערבית בלתי חוקית.
בעשור האחרון זינק היקף הבנייה הערבית הלא-חוקית יותר מפי 2.5, ונכון לאפריל 2022 יש כ-81 אלף מבנים ערבים לא-חוקיים בשטח C, לעומת כ-4,400 בלבד של יהודים – פער של כ-2,000 אחוזים לטובת הערבים.
מלבד הזינוק בבנייה הפרטית הלא-חוקית, הוקמו גם יותר מ-1,000 מבני ציבור, ועוד כ-100 מצויים בשלבי קידום. לא פחות חשוב מכך, נפרצו יותר מ-1,000 ק"מ של צירים חדשים. במקביל, מקודמים מיזמי מים וחשמל לטובת היישובים הערביים הלא חוקיים. החלק המשמעותי ביותר בהשתלטות הערבית ביו"ש היא בתחום החקלאי, המאפשר תפיסה של שטחים גדולים. במהלך חמש השנים האחרונות נתפסו מאות קמ"ר באמצעות השתלטות חקלאית. פעילות זו כוללת גם פגיעה בערכי נוף, ובכלל זה בנייה בשמורות טבע, מחצבות בלתי חוקיות, זיהום והשלכת פסולת ופגיעה באתרי עתיקות, תוך תביעה להפיכה של חלקם לאתרים מוסלמים.
נתונים אלו מדאיגים במיוחד, כשלוקחים בחשבון כי פינוי מאסיבי של אוכלוסייה ערבית בלתי חוקית משטחי C יהיה קשה מאד לביצוע. קרוב לוודאי שהפינוי הזה יהיה כרוך במשברים דיפלומטיים ובעימות פומבי עם מדינות המערב המממנות בחלקן את ההתיישבות הלא-חוקית של ערביי הרשות הפלסטינית. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא כמובן חאן אל-אחמר הסמוכה לכפר אדומים ומהווה סמל להשתלטות הערבית על שטחי C. למרות פסיקת בג"ץ המאפשרת את הפינוי, נמנעות ממשלות ישראל מזה כ-5 שנים מלממש את הפסיקה.
לפי אגף המחקר במשרד ראש הממשלה, "הפעילות הפלסטינית מעצבת מחדש את פני השטח לקראת הסדר עתידי. כבר כיום יצרה הפעילות הפלסטינית אילוץ משמעותי על חופש התנועה בצירים הראשיים במרחב, תוך הפיכת 'פרוזדורי התנועה' מעידן אוסלו ל'נתיבים' נשלטים ומאויימים העשויים לפגוע בביטחון ובתחושת הביטחון". הפעילות הפלסטינית מגבירה בידוד של נקודות התיישבות יהודיות שאינן חלק מגושי התיישבות כמו אלון מורה. בראיה מדינית, מעצבת הפעילות הפלסטינית את הגבול ההסדרי העתידי על ידי חיבור בין חלקי יו"ש ובינם לירושלים, ושינוי המצב במרחב התפר.
באגף המחקר של משרד ראש הממשלה מזהירים: לנוכח הישגי המערכה הפלסטינית, נראה כי ישראל "מתקשה ליישם את הנחיית הדרג המדיני לפעול להקפאת המצב, באופן המשמר את חופש הפעולה המדיני לקראת אפשרות של הסדר, וספק עם תוכל לעמוד ביעד זה גם בעתיד".
מפת יהודה ושומרון לפי הסכמי אוסלו, שטח C בכחול ותכלת
פגיעה בהתיישבות היהודית
"אנחנו נכנעים לפלסטינים, הם מנצחים אותנו", זועק ראש מועצת ערבות הירדן (לשעבר בקעת הירדן) וראש מועצת יש"ע עד לאחרונה, דוד אלחייני. לדברי אלחייני, קצב ההריסות של המנהל האזרחי לא מתקרב לקצב ההשתלטות הפלסטינית על שטחים הולכים וגדלים בבקעה. ואנחנו מאבדים את הבקעה לפלסטינים ולאירופאים.
לדברי אלחייני, הבעיה העיקרית היא השימוש הערבי במבנים, ובייחוד במיקבצי הבנייה, כדי לתפוס שטחים ולהעמיק את תחושת חוסר הביטחון אצל הישראלים. אלחייני מספר כי המדינה מותירה אותו חסר אונים בהתמודדות מול הפרות החוק של הפלסטינים. "כשהתכנית של פיאד קרמה עור וגידים והבנייה הפלסטינית הלא חוקית החלה לתפוס תאוצה, במינהל אמרו לי שאין מה לדאוג ושלא ייווצר ואקום אכיפתי מול האוכלוסייה הפלסטינית. זה הצחיק אותי אז, אבל היום, כשברור לכולם שיש ואקום עמוק, הפלסטינים הם אלו שצוחקים. הכי מרגיז אותי שאומרים לי 'להתנחם' בזה שהמצב לא גרוע כמו בנגב, אבל בקצב הזה אנחנו נגיע מהר מאוד להפקרות שיש כיום בנגב".
לדברי ראש מועצת ערבות הירדן, היעדר האכיפה פוגע גם בבריאות תושביו. "יש תופעות קשות של זיהום אוויר כתוצאה מהשלכת פסולת המונית, שריפת פלסטיק ושריפות באופן כללי", הוא מספר. "זה מגיע מהכפרים הערביים מסביב. המינהל לא עושה כלום כדי לעצור את זה, אני בא ואומר להם שייתנו לי לאכוף את החוק על חשבוני, אבל הם מתנגדים".
אלחייני אינו הראשון שטוען להטיה מצד אנשי המנהל האזרחי. ממאמר שכתבה בכירה לשעבר בלשכת היועמ"ש של המינהל, סרן (מיל') רונית לוין, עולה כיצד פעל לכאורה המינהל כדי לשלול בשיטתיות את זכותם של יהודים ליישב אדמות פנויות בחבלי יהודה ושומרון, כחלק מ"המאבק הפוליטי".
המדיניות של לוין ועמיתיה בלישכת היועהמ"ש של המינהל באה לידי ביטוי בשטח, כאשר מתיישבים ביו"ש טענו, כי המינהל רודף אותם. בשנת 2017, לדוגמה,עיכב המינהל את מעברם של מפוני עמונה למגורים זמניים בטענה כי השטח אינו מיועד למגורים וכי איכלוסו יהווה אישור להקמת שכונה חדשה, זאת על אף שמדובר באדמת מדינה המיועדת לתושבים שפונו מבתיהם.
בעבר הצהירו אנשי המינהל כי יסרבו להיות שותפים להטלת סנקציות על הפלסטינים בעיקבות צירוף חמאס לממשלת האחדות הפלסטינית, בטענה כי "למינהל אין זכות קיום אם יטילו סנקציות על האוכלוסייה שתפקידם לשרתה".
לנוכח השתוללות הבנייה הבלתי חוקית בשטח, כבר העיר ח"כ לשעבר מוטי יוגב ("הבית היהודי") שהמינהל האזרחי מתנהל כמו במדינת עולם שלישי. הוא טוען ל"אזלת יד בלתי מוסברת" מצד המינהל בכל הנוגע לאכיפה נגד "טרור הבנייה" של הפלסטינים בשטחי C. יוגב, בדומה לאלחייני, הציע "לפרק את המינהל מסמכויותיו" אם לא יחולו בו שינויים. ח"כ לשעבר אריה אלדד האשים את המינהל שהוא גוף פרו ערבי.
רישום קרקעות
בשנים האחרונות משקיעה הרש"פ מאמץ רב ברישום הקרקעות, תוך שהיא מנצלת ואקום חוקי שנוצר ב-1968 כשישראל הקפיאה באופן יזום את תהליך הקדסטר (מרשם הקרקעות) בשטחי יו"ש. במסגרת זו מקדמת הרשות פרוייקט הסדר מקרקעין שנקרא בפיהם "הטאבו הפלסטיני" המוצג כהמשכו הישיר של תהליך הרישום מהתקופה העות'מאנית, הבריטית והירדנית.
במקביל, הרשות מעורבת עד צוואר בהגשות תב"עות למינהל האזרחי. מאז 2014 ועד היום, טיפל המנגנון הפלסטיני המשומן בכ-118 תב"עות הנמצאות בשלבים שונים של הכנה והגשה למינהל האזרחי. התוכניות נועדו לתת מענה לכ-125 כפרים והם נפרשות על שטחים של כ-75 קמ"ר. לפי ההצהרה סה"כ התבע"ות שהוגשו ישמשו לצורכיהם של כ-260 אלף איש.
נציגי הרשות, לפי דיווחם, נכחו בשנים אלו בכ-1,000 פגישות מקצועיות שנערכו לקידום התב"עות. "בראייתנו", טוענים במשרד המודיעין, "נתון זה מהווה גם ראיה נוספת לרמת העומס אותה מייצר הפרויקט על המינהל האזרחי, שהצליח כאמור לתת מענה רק לחלק קטן מהתב"עות שהוגשו עד כה" העומס פוגע ביעילות המינהל ומספק לפלסטינים תירוץ לפנות לאפיקים חד-צדדיים, באמתלא כי המינהל לא מספק את הסחורה עבורם.
בראיה הפלסטינית, יצירת תשתית רישום מקרקעין הינה יעד לאומי בעל משמעות מעשית בדרך להקמת מדינה. נוסף על שיקולים אלו מגלם הפרויקט את היות הרש"פ רשות ריבונית, מחזק את שליטתה על אזרחיה ומעניק לפלסטינים נשק חשוב במערכה המשפטית. לפי משרד המודיעין, בהיעדר הסדר רישום חלופי, קיימת סבירות לא מבוטלת כי בשלב זה או אחר, "תאמצנה הערכאות המשפטיות בארץ ו/או בעולם את הרישום הפלסטיני".
לפי הנתונים אותם מפרסמת הרשות, עד סוף שנת 2019 "השיגו" הפלסטינים, כלשונם, רישום בעלויות על כ-45 אחוז מכלל החלקות בשטח של כ-940 קמ"ר, הנפרשים על כל מרחב יו"ש כולל כאמור בשטחי C. העובדה שכ-80% מסך החלקות שנרשמו טופלו רק במהלך 2019 לבדה מעידה על קצב רישום גבוה מאוד.
הפרוייקט מנוגד לנוהג ההסכמי והנורמטיבי, ונעשה ללא סמכות: לפי הסכמי אוסלו, ישראל היא בעלת הסמכות הבלעדית בעניין הרישום בשטחי C. כמו כן, רישום האדמות בבעלות פרטית פלסטינית נעשה בחלק מהמקרים תוך הפעלת לחצים על בעלי הקרקעות לרבות איומים.
יצויין כי אין מדובר בתהליך רישום קרקעות בבעלות ערבית פרטית בלבד אלא ביצירת פרצלציה כוללת המכילה אדמות מדינה, אדמות סקר, שטחים מעבר לגדר ההפרדה, שטחים הנכללים כיום בתחומי שיפוט של ההתיישבות היהודית ואף שטחים עליהם כבר הוקמה בניה יהודית, שטחי אש ומחנות צה"ל. הליכי המדידה והרישום באזורים אלו נעשים ברישום מבוסס צילומי אוויר או מדידות המתבצעות בשבת באופן המקטין את החיכוך מול האוכלוסייה היהודית ביו"ש, שברובה המוחלט שומרת שבת.
רישום והלבנה
עד כה רשמה המערכה הפלסטינית שורה של הצלחות לא מבוטלות. פרוייקט רישום הקרקעות הפלסטיני, הכולל את כל שטחי יו"ש ומהווה אלטרנטיבה לרישום הקרקעות הישראלי, כיסה (נכון לסוף 2019), כ-45% מכלל החלקות בשטח של כ-940 קמ"ר. מאמצי הלחימה המשפטית המכוונים למניעת הריסות על ידי עיכוב ביצוע צווים לגבי כ-4000 מבנים, הצליחו למנוע הריסתם של כ-98% מהבניה הבלתי חוקית הפרטית וכ-94% מהבניה הציבורית.
בנוסף לכך נמשכים תהליכי "ההלבנה" של 113 ישובים בלתי חוקיים.
בהוראת נשיא תורכיה, רג'יפ טאיפ ארדואן, הועבר לידי הרש"פ עותק מארכיון הקושאן (זכר לימי האימפריה העות'מנית ששלטה בארץ לפני תקופת הבריטים), כ"נשק" משפטי בערעור על הזכויות הקנייניות של המדינה.
מערכת התיכנון הישראלית הוצפה בכ-118 תכניות בניין ערים עבור כ-125 כפרים (כ-75 קמ"ר), בהם מתגוררים כ-260 אלף איש.
השתלטות חקלאית
השתלטות על קרקעות ועיבודן עלולים לאפשר לפולש לתבוע תביעת בעלות או זכויות בקרקע בטענה שהוא מעבד אותה כבר שנים רבות. תוכניות ההשתלטות היזומות מנצלות את הפרצה שבסעיף זה באמצעות מיזמים חקלאיים רחבי היקף.
ממחקר של תנועת רגבים עולה, כי החל משנת 2012 החלו הרשות הפלסטינית וזרועותיה לקדם מבצעים רחבי היקף של השתלטות חקלאית באמצעות עיבוד חקלאי בקרקעות באדמות מדינה רשומות ובאדמות סקר שטרם נרשמו כאדמות מדינה, בהיקף מצטבר של כ-200 אלף דונם. לשם כך נפרצו מאות קילומטרים של דרכים מקומיות וחקלאיות המאפשרות גישה נוחה לשטחים שנתפסו, חולקו מאות מיכליות ממונעות ונגררות, הוקמו מאגרי מים, נשתלו מיליוני עצים והוכשרו תשתיות מים לצורכי החקלאות החדשה.
גם במבצע זה תומכים כלכלית האיחוד האירופי, מדינות אירופיות ומוסלמיות, סוכנויות סיוע של האו"ם ועמותות זרות.
חלק גדול מהעבודות החקלאיות המתוארות, כגון הצבת גדרות ובניית קירות, חפירות בכלים כבדים, הכשרת דרכים, ועוד, דורש קבלת היתרים. ההיתרים האלה אינם ניתנים, ולכן נעשות העבודות בניגוד לחוק בהצגתן כעבודות חקלאיות. מנגד, חלק אחר מהעבודות אינו דורש היתרי בנייה, ולפיכך רשויות האכיפה מחזיקות פחות כלים לאכיפה מנהלית נגד פעולות של השתלטות חקלאית הפולשת לאדמות מדינה.
באותה עת, במגזר היהודי הדרישה לקבל היתר לעבודות חקלאיות נאכפת בקפידה באמצעות צווים צבאיים שהוציא מפקד האזור. צווים אלו מופעלים בכל המקרים נגד האוכלוסייה הישראלית בלבד.
בשנת 2015, למשל, פתחה הרשות הפלסטינית בפעילות השתלטות על תא שטח אסטרטגי במזרח גוש עציון באמצעות פריצת דרכים ומיזמים חקלאיים. כלים הנדסיים כבדים החלו לסלול כביש חדש היוצא מהעיירה הערבית תוקוע מזרחה. לאורך הדרך נעשתה פעילות נרחבת להכשרת קרקעות טרשים, נחפרו בורות מים וניטעו אלפי עצים.
לדברי אנשי רגבים, אתר זה נבחר בקפידה, מאחר שבמקום יש פרוזדור צר של שטח C המחבר את גוש עציון לאזור ים המלח. בשנים האחרונות הצהירו שרים בממשלת ישראל כי בכוונת מדינת ישראל לסלול כביש שיחבר את גוש עציון לאזור ים המלח ופרוזדור זה הוא תא השטח היחידי שאפשר לסלול בו כביש שכזה. רוחבו של מעבר זה כקילומטר אחד בלבד. תפיסתה בפועל של רצועה זו על ידי הרשות הפלסטינית מחברת שני גושים של שטחי B וחוסמת כל אפשרות לסלילת כביש ישראלי בעתיד. צעד זה תואם את האסטרטגיה הברורה שתוארה לעיל ועל פיה הרשות הפלסטינית מכלכלת את צעדיה, בעוד מדינת ישראל נותרת אדישה במקרה הטוב ואף מסייעת בקריצה למאמצים הפלסטינים, במקרה הרע.
של מי המדיניות הזו? הקשר בין דמוקרטיה לקרקעות ביו"ש
מאחז פלסטיני באתר הארכאולוגי חורבת ענים העליונה
