בחישה מבחוץ
אף מדינה אינה מקבלת התערבות זרה בענייניה הפנימיים. ובכלל זה מדינת ישראל. מדינת ישראל רואה בהתערבות זרה בענייניה הפנימיים, לרבות בסוגיות הנוגעות ליחסיה עם הרשות הפלסטינית "כהתערבות תמוהה ומעשה חתרני בלתי-חוקי", כהגדרת אגף המחקר במשרד המודיעין. אולם, הישויות הזרות לא מתחשבות בעמדתה של ישראל, וסיוען לרשות בתהליך ההשתלטות הזוחלת על שטחי C נעשה מתוך תפיסה כי התערבות זו חוקית ולגיטימית.
גישה זו התקבעה בעשור האחרון, במהלכו חלו שינויים בעמדותיהם המסורתיות של הישויות הזרות, ובראשן האיחוד האירופי וממשלות אירופה השונות.
חלקם הקטן של הארגונים הבינ"ל החלו לעסוק בסוגיית שטחי C כבר בתחילת שנות האלפיים, תחילה בהתמודדות עם "הפרות ישראליות", כביכול, כאשר צעדים פלסטיניים חד צדדיים לא היו על הפרק מהחשש כי הדבר עשוי להביא לשחיקה נוספת במציאות שנוצרה בעקבות הסכמי אוסלו. לפי אגף המחקר במשרד המודיעין, נקודת מפנה משמעותית הינה דו"ח של האיחוד האירופי משנת 2011 בדבר נחיצות קיומם של תהליכים חד-צדדיים. המלצות הדו"ח התקבלו שנה לאחר מכן ע"י הפרלמנט האירופי – וקבעו את מעטפת הלגיטימיות לפעולה בשטחי C עבור האיחוד, המדינות החברות בו הארגונים והסוכנויות הפועלות מטעם האיחוד.
אחת הסיבות המרכזיות להירתמותם של גופים בינ"ל שונים לקידום התוכנית של הפלסטינים להשתלטות על שטחי C הינה אימוץ הנרטיב הפלסטיני הגורס כי ישראל, באמתלות שונות ובלתי מוצדקות להשקפתם, מונעת מפלסטינים את התנאים הנחוצים לקיום שגרת חיים ופיתוח בשטחי C. כמקובל בעולם המשפט, כשצד אחד עומד על זכויות הבעלות שלו ומנגד אין צד שחולק עליהן בפועל, הרי שזכויות הבעלות בשטח מתקבעות. וכך ישראל, מבלי לקבל החלטה שכזו מוותרת על זכויות הבעלות שלה על אדמותיה.
נרטיב זה המגובה בעמדותיהם של ארגונים בינ"ל ניטרליים לכאורה, כגון סוכנויות האו"ם או הבנק העולמי, הצליח לחלחל למעמקי תודעת הקהילה הבינ"ל, כפי שניתן לראות למשל בדבריו של ג'ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי תחת הנשיא אובמה בשנים 2013–2017, שאמר שישראל מונעת פיתוח שטחי C עבור פלסטינים.
נימוק נוסף שלטענת האיחוד האירופי מעניק לו לגיטימציה להתערב בנעשה בשטחי C הוא הומניטרי: לטענת האיחוד האירופי, ישראל אינה מבצעת את הנדרש ממנה ואינה נותנת את המענה הנדרש לצרכים ההומניטריים של האוכלוסייה המקומית. לפי טענה זו, פעילותם של הגורמים הבינ"ל נועדה למלא את הלקונות שנוצרו, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בדו"ח האיחוד האירופי משנת 2016: "הסיוע במימון מתבצע במצבים שבהם ישראל אינה ממלאת את חובותיה, ככוח הכובש, לספק צרכים הומניטריים וצרכים בסיסיים אחרים כגון גישה לדיור, מים, חינוך, בריאות והזכות לרמת חיים נאותה".
חלק ניכר מהקהילה הבינ"ל מערער גם על חוקיות התביעות הישראליות בדבר סמכותה לקיים בשטחי C תהליכי קדסטר מקרקעין, תכנון ובנייה. אותם גורמים בינ"ל מבקשים למנוע ממדינת ישראל לקיים תהליכי רישום באמתלת היותה "כוח כובש" המנוע מלעשות זאת. מהלכי המינהל האזרחי כנגד פלסטינים, ובפרט מהלכי אכיפה (פינוי, החרמת כלים, הריסה וכו'), נתפסים כבלתי חוקיים ומפלים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. לפי חוקרי משרד המודיעין, "גישה זו, המגובה על ידי חוות דעת משפטיות מעניקה גושפנקא לפעילות למימון פעילות הנתפסת על ידי ישראל כבלתי חוקית".
הרשות הפלסטינית משווקת את התכנית החד-צדדית בשטחי C ככלי לטובת "פתרון שתי המדינות". גישה זו אומצה גם באיחוד האירופי. לפי גישה זו, הבניה הערבית בשטחי C היא משקל נגד למפעל ההתנחלויות הישראליות, והיא קובעת בשטח עובדות שיאפשרו להקים בו מדינה ערבית. הבנייה בשטח נתפסת כאמצעי יעיל לעיצוב גבולותיה העתידיים של המדינה הפלסטינית ברוח החלטות האו"ם והפרלמנט האירופי, זאת מתוך ראיה שנדרש "לשמר חלון הזדמנויות הסדרי" שהולך ונסגר בעקבות מהלכיה של ישראל בשטח. גישה זו קיבלה כח בעקבות החלטה מועצת הביטחון 2334, (שהתקבלה בשילהי כהונתו של הנשיא אובמה בבית הלבן, רגע לפני שפינה מקומו לדונלד טראמפ) שהגדירה את ההתנחלויות כלא חוקיות, מהוות הפרה בוטה של המשפט הבינ"ל וכמכשול להשיג שלום בר-קיימא על בסיס פתרון שתי המדינות.
כיום, שורה ארוכה של גורמים זרים, בעיקר אירופים, מוסיפים לגלות מחויבות גוברת לאג'נדה הפלסטינית. פעילות זו התגברה בתקופת ממשל טראמפ כחלק מהבדלי הגישות בין ארה"ב לאירופה בנושא פתרון הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, ירידה ברלוונטיות של הרש"פ ובהיעדר כלי מדיניות רלוונטיים.
ח'אן אל-אחמר
תמיכה ומימון
המימון הוא המרכיב המשמעותי והפעיל ביותר בתמיכה הבינ"ל במערכה הפלסטינית. הכסף מועבר במיגוון גדול של ערוצים ישירים ועקיפים, וחלקו מושקע במימון ארגונים ועמותות הפועלים בין היתר במסגרת המערכה על שטחי C. באגף המחקר של משרד המודיעין מציינים כי מסיבה זו וכן מסיבות מתודולוגיות ופערי כיסוי, "קשה לייצר הערכה חלוטה ומוסכמת באשר להיקפם האפשרי של הכספים המושקעים בידי גופים אלו במערכה על שטחי C". עם זאת, באגף המחקר מעריכים כי בשנים 2014-2021 הועברו לפלסטינים בערוצים שונים לא פחות מחצי מיליארד דולר (כ-1.8 מיליארד ש"ח), "ויתכן שמדובר אף בסכום גבוה בהרבה".
הסיוע לפלסטינים לא מתמצה במימון מיבני מגורים. מדובר בתכנון ומימוש בפועל של שורה ארוכה של מיזמים המנוהלים באופן פרויקטלי הכוללים בניה, שיפוץ, שדרוג מבנים ציבוריים מבני קהילה ומועדונים, הקמת מוסדות חינוך, פארקים וגנים ציבוריים. עוד כולל רכיב זה הנחת תשתיות מים וביוב, שדרוג רשת חשמל ובעיקר סלילת כבישים.
עבור פעילות זו הושקעו במהלך החומש האחרון לפחות 120 מיליון יורו, כחצי מיליארד שקלים. בנוסף לסכומים אלו מימן כסף זר בצינורות אחרים פעילות להכשרת דרכים חקלאיות, בניית טרסות, השקיה, בארות, תעלות, נטיעות, פריסת מכולות והספקת ציוד. פעילות זו מומנה במהלך החומש האחרון בכ-120 מיליון שקלים, לכל הפחות. מימון זה מהווה בעדויות שונות עד כדי 90% מסך המשאבים של הארגונים הפלסטיניים הפועלים בתחום זה.
האיחוד האירופי והמדינות החברות בו מעניקות גם סיוע משפטי להכשרת ההשתלטות הפלסטינית על שטחי C: הממשלות מקיימות מערכת תמיכות סדורה המסונכרנת עם מהלכי הרש"פ לשינוי המציאות המשפטית בשטח על ידי סיכול משפטי של מאמצי האכיפה הישראליים, "הלבנה" משפטית של פעילות בלתי חוקית של הרשות, מתן שירותים משפטיים לאוכלוסייה נגד צווי הריסה של המנהל ותמיכה במאבק משפטי נגד התנחלויות והגדר הביטחונית. לקידום הדבר משקיעים האירופים משאבים כספיים רבים, לפחות 80 מיליון שקלים בשנה, רק בצינורות הרישמיים של האיחוד האירופי.
המדינות הזרות מסייעות לפלסטינים גם בקידום מאמץ רישום וקדסטר בסכום של כ-120 מיליון שקלים בשנה. הליווי המקצועי של רשות הרישום הפלסטינית נעשה באמצעות סוכנות של האו"ם. בנוסף לכך מקים הארגון עבור הפרויקט מערכת רישום ממוחשבת, בעלות של כ-15 מיליון שקלים. שותף משמעותי נוסף במלאכת הרישום הוא הבנק העולמי, המממן את רשות רישום המקרקעין הפלסטינית בסכום שנתי של כ-45 מיליון שקלים. באגף המחקר של משרד המודיעין מציינים כי אומנם מדובר בפרויקט שנותן מענה בעיקר לשטחי A וB, אך ההשקעה במודרניזציה של רשות הרישום נוגעת גם להרחבת יכולות הרישום בשטחי C.
אחת ההשקעות המאסיביות ביותר נוגע להכנת תוכניות מיתאר, שלילת עילות ישראליות לאי מתן אישורי בניה והקניית גושפנקה חוקית לכאורה למעשי ההשתלטות. לפי משרד המודיעין, מדובר בתהליך ארוך, מורכב ויקר שעבור מימושו בעשור האחרון שילם האיחוד האירופי לפחות כ-700 מיליון שקלים, "ולא מן הנמנע כי בפועל מדובר בסכום כמעט כפול". כספים אלו הועמדו לרשות גופי התכנון על ידי האיחוד האירופי, בריטניה, צרפת, ובלגיה. משמעות הדבר היא שממשלות זרות ומוסדות האיחוד מימנו כ-99% מסך התב"עות שהוגשו.
התכניות כוללות גם קידום מיזמים מקומיים בתחומי חינוך, בריאות, תרבות, תעסוקה ורווחה לטובת הקהילות הבדואיות בשטחי C. בנוסף מקדמת הרשות במימון האירופי מיזמים לתמיכה בתחום הדיור ואף עידוד הגירה. בפרט מתן סיוע כלכלי מיוחד לצעירים וסטודנטים שיסכימו לעבור לאזור בקעת הירדן, תכנית ייעודית לפיתוח כלכלי וסיוע תעסוקתי, הקמה ופיתוח של אזורי תעשיה וחקלאות.
של מי המדיניות הזו? הקשר בין דמוקרטיה לקרקעות ביו"ש
מפת יהודה ושומרון לפי הסכמי אוסלו, שטח C בכחול ותכלת
החלק הרביעי והאחרון של המאמר יתפרסם מחר
