"מיסקונספציה" הוא המונח השגור ביותר במלחמת "חרבות ברזל". "צבא קטן וחכם"; טכנולוגיה מחליפת שריון וכוח אדם; צבא חזק מול ארגוני טרור שלא מהווים איום קיומי בשום צורה… כל אלה התנפצו לנו בפנים ב-7 באוקטובר. ומה עם התפיסה הכלכלית שלנו? האם גם היא נשברה?
ובכן, ישראל היא מדינה חזקה, גם במונחים כלכליים. נתוני הפתיחה מראים שהיקף החוב של ישראל מאפשר לה מרחב תמרון נאה – חוב של 60% מהתוצר, לעומת 130% בארה"ב, למשל.
אבל גם על המגבלה הזו למדנו משהו: לפי תחזית הכלכלן הראשי במשרד האוצר, המלחמה צפויה להביא להאטת הצמיחה בכ-1.4% בשנת 2023 ובכ-1.1% בשנת 2024. זאת לפי תרחיש בסיס לפיו הלחימה העצימה מסתיימת ברבעון הראשון לשנת 2024.

בתנאים אלו, הכנסות המדינה צפויות להיפגע בכ-24 מיליארד שקלים ובכ-36.4 מיליארד שקלים בשנים 2023 ו-2024 בהתאמה. במקביל, הוצאות הממשלה למימון המלחמה צפויות לעמוד על כ-30 מיליארד שקל בשנת 2023 וכ-85 מיליארד שקל ב-2024 (מהן כ-15 מיליארד שקל צפויות להיות ממומנות בכספי סיוע אמריקני ייעודי). כתוצאה, גידול הגרעון הנגרם בשל המלחמה הינו כ-2.3% בשנת 2023 וכ-4.4% בשנת 2024, בהיעדר צעדים לצמצום השלכותיה.
בנוסף, צפויה הוצאה של כ-1.1% תוצר מקרן מס רכוש עבור פיצויים ישירים ועקיפים של נזקי המלחמה. כך, ההשפעה הפיסקלית המלאה של המלחמה בתרחיש הבסיס צפויה להיות גבוהה מ-150 מיליארד שקלים על פני השנים 2024-2023.

צפוי גידול קבוע בהוצאות הממשלה
בנוסף, כתוצאה מהמלחמה צפוי גידול קבוע בהוצאות הממשלה של לכל הפחות 20 מיליארד שקלים בשנים 2025 ואילך, לעומת תוואי ההוצאה הצפוי טרום המלחמה, בשל הוצאות ביטחוניות, פעילות שיקום והוצאות אזרחיות אחרות הנובעות מהמלחמה, וכן בשל הגידול בהוצאות מימון בשל העלייה החדה בגרען ובחוב הממשלתי. בשל הגידול הצפוי בהוצאות הביטחון הקבועות והצורך להגדיל את תקציב תשלומי הריבית (כפועל יוצא מסביבת הריבית העולמית והיקף גיוס החוב למימון המלחמה), יהיה קושי להפנות את פירות הצמיחה העתידית להורדת נטל המס על אזרחי ישראל מחד ולשמור על גודל ההוצאה הציבורית מאידך, כפי שפעלה ממשלת ישראל בשני העשורים האחרונים.

היקף ההשלכות הכלכליות והפיסקליות של המלחמה מחייב את הממשלה לבצע בחינה מחדש של המדיניות הפיסקלית שלה. תמיכה מתמשכת בהוצאות הביטחון הגדלות דורשת כלכלה חזקה התלויה ביציבות פיסקלית ויישום מדיניות פיסקלית אחראית. לשם כך, יש לייעל את הוצאות הממשלה מחד ולהביא להגדלת הכנסות המדינה מאידך. ללא צעדים משמעותיים לכינוס הגירעון המבני ומתווה יורד של יחס חוב לתוצר, עלולה להיפגע אמינותה ואיתנותה של הכלכלה הישראלית באופן שיביא לירידה מתמשכת ברמת החיים של כלל האזרחים בשנים הקרובות.

הזדמנות לתיקון עיוותים בכלכלה הישראלית
בכדי ליישם צעדים אלו, לצמצם את הנזק הפיסקלי שיוצרת המלחמה ולשמור על האמינות הכלכלית של המשק הישראלי, נדרשים צעדים שיצמצמו את הגירעון המבני של ישראל בשנת 2024 באופן משמעותי. בטווח הבינוני, והחל משנת 2025, יש לפעול לשחיקת הגרעון כך שיחס החוב לתוצר יחזור לתוואי יורד וישקף לגופים הבינלאומיים מדיניות של אחריות פיסקלית בהתמודדות עם השלכות המלחמה. בכדי לעגן את אמינות הצעדים, יש צורך בקביעת צעדים שישפיעו הן על הטווח המיידי והן על הטווח הבינוני כבר בימים אלו.
לכן, משרד האוצר הציג תכנית כלכלית שמטרתה בראש ובראשונה היא ייצוב מצבה הפיסקלי של הממשלה, נוכח נטל הוצאות המלחמה החד פעמיות והקבועות, בעזרת שורת צעדים מאזנים.

המלחמה הזו והמצב הכלכלי הנובע ממנה הוא גם הזדמנות לתיקון עיוותים בכלכלה הישראלית, כפי שהאוצר הציע בתוכניתו. כך למשל, ישראל מפגרת בתוצר לנפש ב-10% פחות מהממוצע במדינות הייחוס (ה-OECD) ולכן הקיצוץ במנגנון הציבורי היה כורח המציאות גם לפני המלחמה, אך עכשיו יש לגיטימציה ציבורית לטפל בו.
האוצר מציע לטפל בעניינים של בריאות הציבור ופליטות פחמן, כי המהלכים האלה גם יכניסו כספים הדרושים לקופת המדינה, אך הם הוצעו גם קודם לכן ונדחו, כי לא היה הכרח לטפל בכך. לפי התוכנית שהוגשה יושתו מיסים גבוהים יותר על הדלקים הפוסילים – פחם, גז טבעי ומזוט, באופן שאמנם ייקר את מוצרי התעשייה והחשמל, אך גם עשוי להגביר תחרות בתחום ייצור החשמל ולתקן עיוותים שאולי סוף סוף יביאו להפסקת ייצור החשמל מפחם, למשל.