1701 – החלטה מתה ולא רלבנטית
בחינת החלטת מועצת הביטחון 1701, 18 שנים לאחר קבלתה, מעלה כי היא נכשלה כישלון מוחלט. צבא לבנון לא הצליח לאכוף את ההחלטה ולמנוע מחיזבאללה נוכחות בדרום לבנון. כך גם הכוחות הבין-לאומיים, שאינם מסוגלים לפעול נגד תקיפות חיזבאללה, נגד ישראל, או נגד ההתעצמות הצבאית של ארגון הטרור השיעי. לאחר תום המלחמה ב-2006, חיזבאללה שמר אמנם על מצג-שווא של קיום ההחלטה, אך עם הזמן הבין חיזבאללה כי אין לו צריך להסתיר את פעילותו, ובשני העשורים האחרונים היא גלויה לכל.

לרשות חיזבאללה כיום ארסנל המונה יותר מ-200 אלף טילים ורקטות, כמו גם כאלף טילים מדויקים. זאת לצד כטב"מי נפץ, טילים נגד-מטוסים, טילים מתקדמים נגד-טנקים, יכולות סביבה רשתית (סב"ר), וכוחות קומנדו. ארסנל זה מאיים על מרכזי אוכלוסייה ועל אתרים אסטרטגים בישראל. בדרום לבנון, במרחב שמדרום לליטאני, שם נקבעו על-פי החלטה 1701 כי חיזבאללה לא ייהנה מנוכחות והתעצמות צבאית, נבנתה על-ידי חיזבאללה תשתית צבאית המוטמעת בקרב האוכלוסייה השיעית ובסבך המיוער וההררי. על כך יש להוסיף את הברחות הנשק הרבות מסוריה ומאיראן לדרום לבנון.

הרעיון עצמו של הסגת חיזבאללה מעבר לליטאני, הוא רעיון המתבסס על התפיסה המיושנת והתמימה של לפני השבעה באוקטובר. הסגת חיזבאללה מעבר לליטאני לא תוביל לשינוי המציאות, בוודאי שלא לטווח הארוך. סביר מאוד להניח כי אם חיזבאללה אכן ייסוג מעבר לליטאני – מהלך שסיכוייו קלושים עד לא-קיימים – הרי שהוא יוכל לשוב במהרה בחזרה לדרום, וסביר להניח שישראל לא תגיב על כך בשל חוסר-רצונה במלחמה, כפי שקרה בעשורים האחרונים. יתרה מכך, יש יסוד משמעותי להניח כי הכוחות הבין-לאומיים לא יצליחו לכפות על חיזבאללה נסיגה צפונה, בין אם ביישום ההסכם החדש, ובין אם לאחר שחיזבאללה ישוב לאזור תקופה קצרה אחרי שנסוג לצפון למראית-עין.

ייתכן כי דחיקת חיזבאללה צפונה אל מעבר לנהר הליטאני תגביר את הביטחון ואת תחושת הביטחון של האוכלוסייה הישראלית צמודת הגדר בגבול לבנון, מה שיסלול את דרכה חזרה ליישובים. אולם, חשוב להדגיש, כי האיום של חיזבאללה על ישראל אינו מסתיים רק בחדירה לגבול והשתלטות על יישובים צמודי-גדר – קרי, איום רק ליישובי הצפון. חיזבאללה מהווה איום על כלל מדינת ישראל, ולכן זו טעות לבחון את הסוגיה בצפון אך ורק מהזווית של יישובי הגבול בצפון.

לכן ישראל גם לא תוכל להסתפק בהחלטה חדשה במועצת הביטחון של האו"ם (ודאי שלא על-בסיס החלטה הקודמת 1701) שלא תספק בעבורה ביטחון, כפי שהוכח בעשורים האחרונים. ביטחון מדינת ישראל לא יכול להתבסס על כוחות זרים, ודאי שלא על כוחות לשמירת שלום שאין להם כמעט שום סמכות ולא יכולת להתמודד נגד האיום של חיזבאללה, והתעצמות ארגון הטרור.

במצב עניינים זה ישראל תצטרך לעבור מאסטרטגיה של הרתעה לאסטרטגיה של הכרעה. הפעלת העוצמה הצבאית של ישראל לא תוכל להיעשות במסגרת "מבצע הרתעה" בסגנון מלחמת לבנון השנייה, אלא במסגרת מלחמה רחבה וכוללת שמטרתה להכריע את חיזבאללה. משכך, ישראל נדרשת להכין את הציבור הישראלי למלחמה רחבה בלבנון שתשמיד את ארגון חיזבאללה, כולל כיבוש כל דרום לבנון, והחרבת ביירות וערים מרכזיות נוספות בלבנון.

ישראל תצטרך לקחת את האחריות לגורלה בידיה, ולא לסמוך על מדינות וגורמים זרים שיעשו בעבורה את העבודה. רק הכרעת חיזבאללה והשמדת תשתיותיו בכל רחבי לבנון, כולל הרס מוחלט של ערי לבנון, תוכל להוביל ליצירת מציאות ביטחונית טובה יותר לישראל, ותוביל לשקט וליציבות בעשורים הבאים.

ד״ר עומר דוסטרי הוא מומחה לאסטרטגיה, צבא וביטחון לאומי. הוא בעל תואר שלישי במדעי המדינה בתחום צבא וביטחון