היעד אותו ביקשה חמאס להשיג באמצעות מתקפת הדמים הוא חתירה לזירוז הקמתה של מדינה פלסטינית. זהו הצידוק שלה לזוועות שביצעה, שלמרבה הצער משמש גם את תומכי הארגון ומתנגדי ישראל בעולם. לכן, הקמת מדינה בעקבות מעשי הטרור הרצחניים, תעלה את קרנה של חמאס בקרב העם הפלסטיני, העולם הערבי והאומה האסלאמית בעולם, ותוכיח כי דרך השימוש בטרור של התנועות האיסלאמיות היא דרך הפעולה הנכונה לציבור המדוכאים עלי אדמות – האופן שבו תופסים עצמם הן האסלאמיסטים מחיזבאללה השיעי והן חברי תנועות האחים המוסלמים הסוניות. מבחינה זו ישראל היא רק ניסוי לפעולה כמו "אסון התאומים" בארה"ב ולכן ברור שהצלחה בישראל תתורגם לפעולות טרור במדינות המערב. חשוב לציין כי באמצעות הבלטת הטענות בדבר הדיכוי, האפליה וההדרה שלהם מהמרחב הציבורי, חברי התנועות האסלאמיות מצליחים לגייס תמיכה מציבורים רבים בעולם, כמו תמיכתה של דרום אפריקה במאבק החמאס (שקיבלה עידוד למהלך באמצעות תמיכה כספית איראנית).
מכיוון שמדינה פלסטינית היא האינטרס של חמאס, ישראל צריכה לעשות הכל כדי שחמאס לא יוטמע ברשות הפלסטינית ולא יולבן בשום אופן אחר.
"היהודים משתלטים על העולם"
סעיפים בולטים ב"אמנת החמאס" נובעים מאנטישמיות ומטילים על היהודים אחריות על צרות העולם. זהו מקור נוסף לחיבור בין החמאס לבין ארגונים אנטישמיים בעולם.
כך למשל טוענת האמנה כי: "באשר למלחמות המקומיות והעולמיות, ניתן לדבר על כך בלי לחוש מבוכה. ובכן, הם (היהודים י.ש) עמדו מאחורי מלחמת העולם הראשונה, אשר בה הצליחו לחסל את מדינת הח'ליפות האסלאמית [כלומר את האימפריה העות'מאנית י.ש], להפיק רווחים חומריים ולשלוט על רבים ממקורות העושר. הם [גם] השיגו את הצהרת בלפור, והקימו את חבר-הלאומים כדי שבאמצעותו יוכלו לשלוט על העולם. הם [גם] אלה שעמדו מאחורי מלחמת העולם השנייה, שבה הפיקו רווחים אדירים מסחר בציוד מלחמתי והכשירו את הקרקע להקמת מדינתם. הם הורו על הקמת ארגון האומות המאוחדות ומועצת הביטחון שהחליפו את חבר הלאומים, כדי שיוכלו לשלוט בעולם באמצעותם. אין מלחמה מתנהלת בשום מקום בלי שידיהם תהיינה מאחוריה, [כפי שמצוין בקוראן:] "כל אימת שילבו את אש המלחמה, יכבנה אללה. הם מבקשים למלא את הארץ שחיתות, ואולם אללה אינו אוהב את המושחתים". (מתוך סורת אלמאא'דה).
גם הקראן עצמו מספק חומר אמוני לאנטישמים, והוא כמובן מצוטט על ידי החמאס: "אתם (דהיינו הערבים י.ש) הטובה באומות שניתנה לאנשים מעולם: אתם מצווים לנהוג בדרך ארץ ואוסרים את המגונה ומאמינים באללה. מוטב היה לעמי הספר (היהודים. י.ש.) לו האמינו. יש מאמינים ביניהם, ואולם מרביתם מופקרים. רק בפיהם יוכלו לפגוע בכם, ואם ינסו להילחם בכם, מייד ייסוגו אחור מפניכם ואז לא ייוושעו. ההשפלה תרדפם באשר יימצאו, אלא אם ייאחזו בחבל שיושיט להם אללה ובחבל שיושיטו להם האנשים, וחמת אללה ניתכה עליהם, והם מוכי דלות. זאת כי כפרו באותות אללה והרגו את הנביאים בלא צדק. זה גמולם על כי הימרו ועברו את גבול המותר" (סורת אאל עמראן, פסוקים 112-110). והאימאם השהיד חסן אלבנא, מייסד תנועת האחים המוסלמים, פירש, כי "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה".
המניפסט של התנועה מתבטא בהנחות יסוד אלו: "אללה הוא תכליתה [של התנועה], הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש [ג'האד] היא דרכה והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה" – כך התנועה מקדמת את המוות למען המטרה, השמדת ישראל, כערך נעלה.
תנועת ההתנגדות האסלאמית נושאת עיניה להגשים את הבטחת אללה כפי שהיא מופיעה בחדית' (מעין "תורה שבע"פ" הנחשבת שנייה בקדושתה לקראן) המפורסם: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו". בסיפור הזה מועבר המסר שגם איתני הטבע מתגייסים למטרת הבורא – להשמיד את היהודים (שהוא עצמו ברא…).
תמיכת הרשות בטבח ה-7 באוקטובר
הבעיה של ישראל היא שהאמונה הזו אינה מצטמצמת לתנועת החמאס: בהנחיית הרשות הפלסטינית לדרשנים מיד לאחר טבח השבעה באוקטובר צוין החדית' הזה, על החובה להרוג יהודים. כזכור, "האמנה הפלסטינית" לא הייתה שונה במהותה מאמנת החמאס, אך היא בוטלה באופן רשמי במסגרת הסכמי אוסלו. אך תפיסתה של הרשות המאמינה, כפי שהיא מתבטאת למעשה, מקבלת את דברי חסן אל בנא שסופה של ישראל יגיע במלחמה מול האסלאם. לא לחינם מבליטה הרשות את "כיפת הסלע", המקום שבו על פי תפיסות מסוימות בוצעה ההחלפה בין היהדות לאסלאם, והעדפת המוסלמים על פני היהודים.
כך למשל, סעיף 2 באמנה הפלסטינית קובע, כי "פלסטין בגבולותיה כפי שהיו בתקופת המנדט הבריטי היא יחידה טריטוריאלית אינטגראלית" – לא מדינה בשטחי 67'… הם מבקשים לשחרר את פלסטין כולה מן הים ועד הנהר, כפי שצועקים תומכיהם בהפגנות בכל רחבי העולם.
סעיף 3 קובע, כי "העם הערבי הפלסטיני הוא בעל הזכות החוקית במולדתו והוא יגדיר עצמו אחר שיסתיים שחרור מולדתו בהתאם לרצונו ואך ורק לרצונו ובחירתו". במילים אחרות: גם אם לא מדובר באמת ב"עם", אלא באוסף שבטים ומשפחות ללא מכנה משותף אמיתי, הסוגייה הזו לא רלבנטית לצורך להשמיד את ישראל.
סעיף 4 קובע "זכות השיבה הנצחית" – "האישיות הפלסטינית היא תכונה שורשית מתמידה שאיננה פגה, והיא עוברת מן האבות אל הבנים; הכיבוש הציוני ופיזור העם הערבי הפלסטיני כתוצאה מהשואות שבאו עליו אינם פוגמים באישיותו ובשייכותו הפלסטינית ואינם שוללים אותו".
סעיף 19: "חלוקת פלסטין משנת 1947 והקמת ישראל בטלות מיסודן, משום שהן נוגדות את רצון העם הערבי הפלסטיני ואת זכותו הטבעית למולדתו, ומשום שהן סותרות את העקרונות הכלולים במגילת האומות המאוחדות, ובראשן זכות ההגדרה העצמית".
סעיף 20: "הצהרת בלפור ונוסח המנדט ומה שנבע מהם ייחשבו בטלים. טענות הקשר ההיסטורי או הרוחני של היהודי לפלסטין אינן עולות בקנה אחד עם אמיתות ההיסטוריה, או עם מרכיבי המדינה במשמעותם האמיתית. היהדות כדת שמימית (דהיינו של התגלות) איננה לאומיות בעלת מציאות עצמית, וכמו כן אין היהודים עם אחד, שלו אישיותו העצמית, אלא הם אזרחים במדינות שבהן הם מצויים".
סעיף 21: "בבטאו את עצמותו במהפכה הפלסטינית המזוינת, דוחה העם הפלסטיני את כל הפתרונות שהם תחליף לשחרור פלסטין בשלימותה, ודוחה את כל התוכניות שמטרתן חיסול הבעיה הפלסטינית או בינאומה".
יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן קורא באופן עקבי למדינות הליגה הערבית לסייע לפלסטינים להגיש תביעה נגד בריטניה על הצהרת בלפור מ-1917, שתמכה בהקמת בית לאומי ליהודים, ולדבריו הובילה למעשה לנכבה ב-1948.
ההתנגדות הפלסטינית המוחלטת לזהותה היהודית של מדינת ישראל עומדת מאחורי הדחיה של כל ההצעות לשלום של ממשלות ישראל לדורותיהן. הצעות בנוסח: "שתי מדינות לשני עמים – יהודי ופלסטיני" מעולם לא היו מקובלות עליה, משום שהן מזהות את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. הנוסחה "שטחים תמורת שלום" אינה מספקת אותה, מכיוון שהיא מתייחסת לקווי 1967 בלבד, בעוד שבבסיס התביעה הפלסטינית עומדת "זכות השיבה" לשטחים בתחומי הקו הירוק. תפיסת הזכות הזו עמדה בבסיס התקפת החמאס הרצחנית בשבעה באוקטובר ועמדה מאחורי צעדות השיבה אל הגדר.
משנתה המדינית של הרשות הפלסטינית ושל תנועת השחרור הפלסטינית הלאומית השתקפה בסיום נאומו של אבו מאזן במלאת 74 שנה לנכבה במאי 2022, שנה ומחצה בלבד לפני השבעה באוקטובר. בנאומו, העלה אבו מאזן על נס את השהידים ואת "האסירים הגיבורים" והתחייב לפעול לשחרור כולם מבתי הכלא הישראליים ולהמשיך לסייע למשפחות השהידים ולאסירים, אותם מסבסדת הרשות הפלסטינית במאות מיליונים מידי שנה בשנה.
״האמנה הפלסטינית לא הייתה שונה במהותה מאמנת החמאס״
החמאס בתפיסה הנאצית: קץ היהודים
הספר "קץ היהודים" של החמאס בעריכת שר החוץ של החמאס לשעבר, מחמוד א-זהאר, שנתפס לאחרונה ברצועה ושימש את מערכות החינוך בה, הוכיח שחמאס ודומיו מאמינים שהיהודים עתידים להיכחד על-ידי האסלאם.
עמידתה האיתנה של ממשלת ישראל מול העולם המערבי בעניין השגת ניצחון מוחלט, הזהה למיגור דאעש על ידי הקואליציה העולמית, נועדה לתת מענה לתפיסה השגויה, לפיה ניתן לפייס את הציר האיסלאמיסטי ולהמתיק את הגלולה המרה בעבורו, באמצעות ויתור על שטחים, הגליית אוכלוסיות דוגמת העקירה מגוש קטיף, תשלום ג'יזיה – מס גולגולת במאות מיליוני דולרים לחמאס וכיו"ב.
לכן ממשלת החירום בישראל מבינה שמדובר במלחמת קיום – מלחמה נגד גורמים המעוניינים בהשמדתה, ולא בשום נוסחה לחיים משותפים.
העובדה שצה"ל פירק את סוכת האבלים שנפתחה בחברון לבני משפחתו של המחבל מצומת ראם, פאדי ג'מג'ום, ואטם במיידי את ביתו במחנה הפליטים שועפאט, מצביעה על כך שישראל התעוררה להבנה המתבקשת, שאין שום אפשרות להגיע לפשרות עם דרישות ארגוני הטרור.
על פי הנבואות בקוראן ובראשן דברי הפסוק המפורש בסורת בני אישראאיל מס' 17, אלוהים יקבץ את נדחי ישראל באדמת א-שאם באחרית הימים – א-שאם היא סוריה הגדולה הכוללת את מחוז פלסטין – ג'ונד פלסטין (שהשתרע רק על מרכזה של ארץ ישראל): "הִטְבַּעְנוּ אוֹתוֹ [פַּרְעֹה] וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ יַחְדָּו וְאַחַר כָּךְ אָמַרְנוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: 'הִתְנַחֲלוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבוֹא הִבְטַחְתָּ אַחֲרִית הַיָּמִים (וְעַד אַלְאַאחִ'רָה), נְבִיאֲכֶם יִהְיוּ מְכֻנָּסִים (לַפִיפ)". דהיינו היהודים יתכנסו בארץ ישראל ויחזו בהתגשמות נבואות אחרית הימים.
האיתולות באיראן ושיח'ים כמו יוסוף אל-קרדאוי וסיד קטב סבורים כי תהליך קיבוצם של היהודים באדמת ישראל נועד לשם השמדתם.
לפיכך, חזון הגאולה של ישראל – קיבוץ מארבע כנפות תבל בארץ המובטחת לעם היהודי, מתפרש כהתחלת התגשמות הנבואה האסלאמיסטית, לפיה עם ישראל מקובצים לצורך השמדתם, בדומה לתפיסה הנאצית.
גירוש היהודים מעזה במלחה"ע הראשונה
נזכיר שההתיישבות היהודית המחודשת בארץ ישראל, שנקראה גם על ידי היהודים "פלשתינה", קדמה לקונגרס הציוני (באזל, 1897) ובעקבותיו היא רק מוסדה. היהודים הקימו מחדש את ההתיישבות ביפו, ובהמשך התיישבו גם מחוץ לחומותיה בשכונות כמו נווה צדק, שבזי ואחוזת-בית, שלימים הפכה לתל אביב.
במקביל נרכשו אדמות יסוד המעלה, משמר הירדן, ראש פינה, מירון ועין זיתים על-ידי בני משפחת עבו מצפת. בירושלים היישוב היהודי הורחב מחוץ לחומות ירושלים בסיועו של משה מונטיפיורי, ומושבות הוקמו על ידי בני העלייה הראשונה והברון רוטשילד. אחרי תחילת ההתיישבות המואצת הזו ואחרי הקונגרס הציוני הראשון, הוקמה מחתרת ניל"י שסייעה לבריטים לכבוש את הארץ מידי העות'מאנים. שיאו של התהליך התרחש עם הצהרת בלפור (1917) בדבר ייסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ומתן כתב המנדט לבריטניה לממש יעד זה. האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל הלכה וצמחה עד שמנתה כשש מאות אלף נפש עם הכרזת המדינה. היישוב היהודי בארץ ישראל הלך והתפתח לא רק במספרו, אלא גם בפריסתו הגיאוגרפית, ואין כיום חבלים בהם אין יישוב יהודי, למעט חבל עזה וצפון השומרון, מהם נעקרו היהודים בעקבות טרור ערבי. (ניתן לקרוא בדיווחו של הנוסע הנוצרי גוצ'י על רשמיו מהיהודים בעזה במאה ה-14. היישוב היהודי שם שמר על רצף עד למלחמת העולם הראשונה, אז סולקו על ידי שכניהם המוסלמים, אחרי שבמשך שנים ארוכות חיו בשכנות טובה).
להפריך את תפיסת הטרור
מכאן שישראל נמצאת כיום בפרשת דרכים היסטורית. ישראל לא יכולה לחיות לצד התפיסה של החמאס, אך גם לא לצד התפיסה דה פקטו של הרשות הפלסטינית. עזה תצטרך להתנהל תחת שליטה מוניציפלית בלבד. מכאן, שעל ישראל לארגן את השליטה של החמולות המרכזיות באזורי מחיה שבהם ורק בהם יתאפשרו מגורי פלסטינים.
בסיומה של מלחמת "חרבות ברזל" ישראל צריכה לשלוט בצורה מוחלטת על כל הנכנס ויוצא מרצועת עזה. ציר המזון או ציר פילדלפי חייב להיות תחת שליטה ישראלית מלאה. כדברי אל"מ במיל' יוסי שבו, שכיהן כממונה על המינהל האזרחי בחבל עזה ולאחר מכן כמפקד יחידת הממשל בתחילת מלחמת של"ג: מי שרוצה לשלוט באוכלוסייה צריך להיות זה המספק לה לחם ומים לשתייה. ועל ישראל לבתר את הרצועה בצורה ביטחונית ולדעתי עליה לחזור וליישבה. ומדוע?
מכיוון שהדבר מפריך תפיסות שגויות לפיהן ניתן יהיה להשליט את האסלאם על העולם באמצעות טרור. כפועל יוצא המהלך מפריך את תפיסת הטרור כלפי ישראל והיהודים בכלל, הנהוגות בקרב תנועות אסלאמיות וחסידיהן ולפיהן על היהודים נגזר לחיות ללא ריבונות ובהשפלה מכיוון שדחו את קבלת נביא האסלאם כנביאם.
