נגד - גדעון מיטשניק
דווקא אי-תגובה עשויה להיות האסטרטגיה הנכונה
סא״ל במיל' גדעון מיטשניק הוא איש מודיעין, לשעבר עוזר לענייני מודיעין של שרי ביטחון
בנסיבות אחרות ייתכן שהייתי מצטרף לאלו הדורשים תגובה מיידית כאן ועכשיו. בעיקר לטובת חיזוק מאזן ההרתעה האזורי של ישראל, שספג מכה ניצחת ב-7 אוק' האחרון, שגם לאחר חצי שנה של לחימה רב זירתית, נדרש עדיין לשקם מעמדו. אלא שדווקא ביום דרמטי זה של נקודת מבחן כוללת למדינת ישראל והנהגתה, היום שאחרי ההתקפה הישירה וחסרת התקדים של איראן על ישראל, דומני שמהלכי תגובה "הולמים" מיידיים עלולים להוות טעות היסטורית, בייחוד לנוכח כישלון ההתקפה האיראנית, נוכח מעטפת ההגנה והבלימה המרשימים של ישראל יחד עם ארה"ב ושותפות אחרות.
הדילמה אם להגיב או לא להגיב היא עניין מורכב ורב נדבכים והשלכות, ולמרות שככלל אני חסיד של תפיסת "קיר הברזל" , הרי שנראה שבמקרה זה עדיף להיות "חכם ולא צודק".
בין הסיבות לכך שדווקא אי-תגובה צבאית ישירה עשויה להיות האסטרטגיה הנכונה הפעם:
ארה"ב והזירה הבינ"ל: המהלך האיראני הביא להתייצבות ארה"ב באופן ברור לצד ישראל ולתמיכה בינ"ל רחבה. הגיבוי המרשים לישראל מצד ביידן והממשל האמריקאי, התגובות החריפות והאזהרות של ארה"ב ומדינות נוספות לאיראן, שיפרו באופן דרמטי את מצבה של ישראל בזירה הבינ"ל מול הנסיגה המתמדת לאחרונה. חלק מהגורמים הללו עשויים לנקוט בצעדים דיפלומטיים וכלכליים נגד איראן. מנגד, תגובה ישירה עלולה לפגוע בתמיכת ארה"ב והעולם בישראל.
חשש מהסלמה והידרדרות למלחמה אזורית ומעבר: תגובה צבאית ישירה של ישראל עלולה להוביל להסלמה מסוכנת, שתגרור עימות זירתי רחב יותר עם איראן ובנות בריתה. עימות כזה תמיד מסוכן, אך בעיתוי זה הוא לא משרת את האינטרסים של ישראל.
אי-ודאות: עדיין לא ידוע מה היו מטרותיה של של איראן במתקפה והאם הן חלק מתכנון מהלך כולל. ייתכן שהיתה זו הפגנת כוח ומהלך שנועד בעיקר לבחון את יכולת ותגובת ישראל. אי הצטרפות חיזבאללה למהלך סימולטני מחזקת אפשרות זו. אם התרחיש המינימלי הוא הנכון, הרי שתגובה ישראלית ישירה ומידתית עלולה לגרור תגובה איראנית חריפה יותר ולהביא למערכה צבאית כוללת.
חיזוק ההרתעה הישראלית: אי-תגובה צבאית הוא לא בהכרח ביטוי לחולשה. לאור הידוק הקשרים עם ארה"ב ומדינות אחרות היא דווקא עשויה להתפרש כהפגנת ריסון וכוח, ותחזק את הרתעת ישראל מול איראן וגורמים עוינים אחרים.
ולצד כל השיקולים הללו ברור שיש חלופות נוספות לתגובה: התגובה הישראלית יכולה להיות אחרת, עקיפה וללא נטילת אחריות, אך עם השלכות לא פחות אפקטיביות. אם בפעילות חשאית ואם במהלכים שיביאו להפעלת לחץ דיפלומטי על איראן תוך חיזוק הקשרים עם ארה"ב ומדינות המערב.
ההיבט הפנימי: לצד הקולות הקוראים לתגובה חריפה שתמנע את "הפעם הבאה", הרי שרבים בישראל חוששים מהסלמה והשלכותיה ומעוניינים לחזור לשגרה מהר ככל הניתן.
לנוכח כל אלו אי-תגובה צבאית ישירה עשויה להיות האסטרטגיה הנכונה במקרה זה.
בעד - יורם אטינגר
ישראל צריכה לצאת למלחמת-מנע נגד איראן
יורם אטינגר הוא שגריר (בדימוס), מייסד ״במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה״ב״
טוב תעשה ישראל אם תלמד את הלקח מתקדימי העבר, לפיו עדיף לה לבכר אינטרסים ביטחוניים ארוכי-טווח, על פני נוחיות מדינית קיצרת-טווח של ציות להעדפות ארה"ב ומניעת ההתנגשות עם וושינגטון.
כך למשל, ההעדפה לציית לדרישת האמריקאים ב-17 השנים האחרונות, עד לפרוץ מלחמת "חרבות ברזל", שלא למוטט את החמאס, הובילה לאסון שחווינו ב-7 לאוקטובר ולמלחמה הארוכה והיקרה כעת. זאת בניגוד להחלטה העצמאית של ישראל להשמיד את הכור הגרעיני בעיראק, ב-1981, תוך הדיפת לחץ ארה"ב. ואכן, ישראל שילמה מחיר על אי הציות לארה"ב, שהתבטא גם בהשהיית אספקת מטוסי קרב אמריקאיים לישראל ושורה של הסכמים לשיתוף פעולה. אך אין ספק שהמהלך הזה היה נכון, ולא רק לישראל. הוא שיחרר מדינות רבות מהאיום של עיראק גרעינית שריחף מעליהן, כמו סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן וכווית. יתרה מכך, ההחלטה הנכונה של ישראל סייעה גם לארה"ב עצמה, בכך שחסכה ממנה התמודדות עם איום גרעיני מצד סדאם חוסיין עשור מאוחר יותר, כשארה"ב עמדה בעימות ישיר מולו במלחמת המפרץ הראשונה.
למעשה, ישראל קיבלה רצף מתמשך של החלטות עצמאיות, בניגוד לדעת ארה"ב, מסיפוח ירושלים המערבית, מערב הגליל וחלקים ניכרים בשפלה ובנגב ב-48', דרך מלחמת המנע ב-1967 ובעקבותיה איחוד ירושלים והתחלת הבנייה היהודית מעבר ל"קו הירוק״, וכמובן שגם ההחלטה על החלת החוק הישראלי על רמת הגולן ב-1981 – כל אלה היו החלטות גורליות לישראל, שהתקבלו למרות לחץ כבד של ארה"ב.
הלקח המרכזי שישראל צריכה ללמוד מה-7 באוקטובר הוא שמתקפה נקודתית היא לא פתרון לאיום קיומי על ישראל. ולכן, על ישראל ליזום מלחמת-מנע נגד איראן, שאינה מסתירה את כוונתה לחיסול "הישות הציונית". גם המודיעין האמריקאי יודע זאת ומתריע על כך. אמנם ארה"ב פועלת לפי מציאות חלופית, המניחה שמשטר האייתולות עשוי להינתק מחזונו הפנאטי ולהסכים לדו-קיום בשלום, ולכן לא נכנסת לעימות עכשיו, וממשיכה באופציה הדיפלומטית. אבל עבורנו מדובר באיום קיומי שמחירו יותר יקר מהמחיר שאנחנו עלולים לשלם במהלך מלחמת-מנע הנדרשת כעת.
