המילה הסינית "משבר" מורכבת מהסימנים "טרגדיה" ו"הזדמנות". אף אחד לא בוחר בטרגדיה ולא כולם חכמים לנצל אותה כהזדמנות, אך בוודאי שהיא מזדמנת.
מלחמת "חרבות ברזל" שנכפתה עלינו, היא ההזדמנות שלנו לחסל את הטרור ולהחזיר את השליטה הישראלית המוחלטת על כל הנכנס ויוצא מרצועת עזה; לנטרל את השפעתו ההרסנית של ארגון אונר"א על ילדי הרצועה; לקרוא לארגון הפליטים העולמי להעניק חסות לפליטי המלחמה ולעודד קליטת פליטים עזתיים רבים ככל הניתן, מחוץ לשטחי הרצועה.
עזה היא חלק מההיסטוריה היהודית
בעזה הייתה נוכחות יהודית בת אלפי שנים, מאז התקופה החשמונאית, והתגוררה בה אוכלוסייה יהודית ענפה ומפוארת משך דורות על גבי דורות. בעזה נמצא בית כנסת מפואר עם רצפות פסיפס ייחודיות ומרשימות שאחת מהן הציגה את דוד המלך מנגן בנבל. הקהילה היהודית התגוררה בפסגת התל הצופה על העיר ממזרח, עלי אל-מונטאר, שמשמעותו ההר הגבוה הצופה אל פני העיר. על תל זה הציב שמשון הגיבור את שערי העיר אותם נשא על גבו מהעיר התחתית של עזה הפלישתית, שהוחרבה על ידי המלך היהודי – החשמונאי, אלכסנדר ינאי. בין המפורסמים בעזה היו הפייטן רבי ישראל נג'ארה, נתן העזתי והרב נסים אוחנה. עזה שימשה גם עיר חורף ליהודי חברון והקשר בין שתי הקהילות היה הדוק וחזק. במהלך פרעות תרפ"ט הוכרעה הקהילה היהודית ונאלצה לגלות מהעיר, והאחרונים שבבניה עזבו את עזה בשנת 1937. היישוב היהודי בחבל עזה התחדש לאחר מלחמת ששת הימים ופונה רק במהלך העקירה וההתנתקות בשנת 2005. מאז ועד פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", הלכה רצועת עזה והפכה לבירת הטרור האיסלאמיסטי העולמי.
העזתים רואים עצמם תושבים זמניים
ראוי לציין כי טרם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", כ-70% מאוכלוסיית הרצועה ראו עצמם דיירים זמניים בשטחה – דהיינו צאצאי פליטי 48'. מרביתם התגוררו בשמונת מחנות הפליטים הפזורים ברצועה, וחלק גדול מבניהם השתתפו בצורה פעילה בצעדות השיבה, שנועדו להנציח את השאיפה שלהם לשוב לכפרים ולערים שנטשו בשטחי ישראל הקטנה, ובהם: אסדוד, מג'דל עסקאלן, ביר א סבאע ויפו. צאצאי שמונת מחנות הפליטים ברצועה הם הגרעין הקשה של תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי ומנהיגיהן. בין היתר, אחמד יאסין ואיסמאעיל הניה הם מפליטי הכפר ג'ורה שבקרבת אשקלון (תושבי מחנה הפליטים שאטי), יחיא ומוחמד סינואר ואיבראהים אל -יאזורי, תושבי מחנה הפליטים חאן יונס, ראזי חמד יליד מחנה הפליטים יבנה שברפיח, וכמותם רבים ממנהיגי תנועת החמאס.
בשנת 1973 סייע אל-יאזורי ליאסין בהקמת המוג'מע האסלאמי (האגודה האסלאמית), אגודת רווחה דתית שפעלה לפי עיקרון הדעוה (ההטפה) להשבת האוכלוסייה לחיק האסלאם, שהפכה בשנת 1987 לתנועת החמאס.
יאסין החדיר את אנשי האגודה לאיגודים המקצועיים שבתחום עיסוקם, וכך השתלטה האגודה על איגוד הרופאים ברצועה, ארגוני המורים והעובדים של אונר"א ועל האוניברסיטאות. המוג'מע שהפך לימים לתנועת החמאס, ריכז את כל הפעילות החברתית, העזרה ההומניטרית ופעילות הרווחה של תנועת האחים המוסלמים ברצועה, תחת מעטה דתי. פעילות זו, לצד פעילות צבאית ענפה הביאה לנסיגת ישראל משטחי הרצועה, לבחירתו הדמוקרטית של ארגון החמאס על ידי תושבי הרצועה, ולהשתלטותו הצבאית בשנת 2007 על שטחי הרצועה, וליצירת מכונת הטרור הרצחנית איתה התמודדה ישראל במשך שנים, לרבות אירועי טבח שמחת תורה תשפ"ד.
נווה דקלים בגוש קטיף, נוכחות יהודית בת אלפי שנים בעזה.
גם "אנשי החינוך" אחראים
הטבח הנפשע ב-7 באוקטובר וחטיפת האזרחים מחייב את ישראל לחסל את אנשי הזרוע הצבאית של החמאס, אך גם להעניש את השדרה האזרחית של ארגון החמאס, זו שהיוותה את "הזרוע החברתית והחינוכית שלו". ישראל הקימה יחידה מיוחדת שמטרתה לבוא חשבון עם האחראים לפשעי ה-7 באוקטובר, אך יש לדאוג שברשימה הזו יכללו כל עובדי מערכת החינוך של חמאס, שחינכו דורות של ילדים ונוער לשנאת ישראל – מגני הילדים, עבור במערכת החינוך היסודית והעל יסודית, וכלה באוניברסיטאות. מערכת שעודדה אותם להצטרף לפלוגותיהם והשתמשה בהם לאורך כל השנים להפרחת עפיפונים ובלוני תבערה לעבר שטחי ישראל.
כל אותם בתי ספר של אונר"א שחיזקו את השנאה לישראל צריכים לאבד את יכולתם להמשיך ולפעול, ברצועה ובכל מקום אחר. אנשי התקשורת, תעשיית הקולנוע, אנשי התרבות, אנשי מערכת המשפט, הדרשנים במסגדים, כולם מהווים חלק מאותו מנגנון רצחני שהביא לטבח השבעה באוקטובר ולמעשי הזוועה בהם השתתפו הן מחבלי חמאס והן מרבית תושבי הרצועה. על כולם להיענש בהרחקה משטחי הרצועה ועל הבכירים שבהם, לרבות המשפיענים ומובילי דעת הקהל, להישפט ולחבוש את בית האסורים.
הכישלון של אונר"א
אונר"א כשלה בטיפול בפליטי 48'. מערכת החינוך שלה שבמשך עשרות בשנים, חינכה לשנאת ישראל והיהודים, תוך האשמתם בנכבה ובגזלת אדמות העם הפלסטיני, הובילו את פעילי החמאס, אך גם את "התושבים התמימים" (האספסוף) לבצע מעשי אכזריות שאין כדוגמתם. לכן, על ישראל להוביל מהלך לסגירת הארגון, לביטול מעמדם יוצא הדופן של פליטי 48' וצאצאיהם – מעמד שרק מנציח את מסכנותם ופוגע בראש ובראשונה בפליטים ובשכניהם. על ישראל לפעול לזיהוי צאצאי הפליטים של 48' המתגוררים ברצועה. מיד לאחר מכן, עליה לגבש קואליציה בינלאומית המכירה באפשרות להענקת מעמד פליט רגיל על ידי ארגון הפליטים העולמי, לכל אותם צאצאי פליטים, תוך הפקעת המנדט של אונר"א.
פליטי 23'
לצד האמור לעיל, על ישראל לדרוש מסוכנות הפליטים העולמית לטפל בסוגיית פליטי 23', ובין היתר, לדאוג להעברתם מאיזורי הקרבות והסכנה לכל מקום בעולם, כשם שנוהגים עם תושבי אזורים אחרים הנמצאים בסכנה, דוגמת, הארמנים, הסורים, האוקראינים ואחרים, ממש בימים אלה.
על ישראל לפעול להקמת קרן פיצוי בינלאומית, שתתגמל בכסף או בשווה כסף ארגונים שיעודדו גיוס מהגרי עבודה עזתיים ומתן סיוע למדינות שיקלטו פליטים עזתיים בשטחן.
על ישראל לפעול להגדרת התושבים העזתיים שאינם צאצאי פליטי 48', כפליטי מלחמת "מבול אל-אקצא", בה פתח החמאס ובה הפסיד.
ישראל צריכה לקרוא לעולם, לאפשר לפליטי המלחמה הללו להתפנות בשלום מהרצועה למקום מקלט בטוח, באותו האופן שבו ניתן לפליטי מלחמת נגורנו קרבאך, שנערכה בין ארמניה לאזרבייג'אן, להתפנות מביתם בתחילת אוקטובר 2023. וממש באותו האופן שבו ישראל קלטה עשרות אלפי פליטים מאוקראינה בשנה שחלפה.
ישראל צריכה להוביל את הקמתו של מנגנון לעידוד התיישבות מחדש של העזתים בעולם. לא ייתכן שתושבים אשר מבקשים להגר מהרצועה לא יוכלו לעשות זאת מכיוון שהם משמשים כלי שרת בידי גורמים המעוניינים להנציח את מצב הלוחמה בין ישראל לשכנותיה.
כבר כיום מדינות שונות כקנדה, ירדן, מצרים וסקוטלנד הביעו נכונות לקלוט מספר מסוים של פליטים בשטחן. וכפי שמראים מחקרים עכשוויים, עשרות אחוזים מתושבי הרצועה מעוניינים להגר ממנה.
על רקע זה, חשוב מאוד לציין את המסדרון הכלכלי היבשתי להעברת סחורות מהמזרח לאירופה, אודותיו התבשרנו ממש לפני טבח שמחת תורה.
ככל שיתפתח מעבר הסחורות המגוונות מהודו והמפרץ לאירופה דרך ירדן וישראל, כך תקטן התלות בציר הכלכלי שמובילות רוסיה-איראן. וככל שהציר הכלכלי הזה יתפתח, ציר המאפשר העברת גז ונפט מהמפרץ הפרסי ומישראל לחמם את תושבי אירופה בחורף, כך יגדל האינטרס האירופי לסייע במימון פליטי עזה 23' למקומות אחרים.
האוניברסיטה האיסלאמית בעזה. ״גם החינוך אחראי״
המניעים האמיתיים של הסכסוך
אלא שמנהיגי החמאס, כמו יתר שותפיה של איראן וציר הרשע, לא רוצים לראות את הנורמליזציה מתרחשת ואת פירותיה מבשילים. זו אחת הסיבות לכך שאיראן מעודדת פגיעה בישראל, באמירויות ובסעודיה, וזו אחת הסיבות למתקפת חמאס בעת הזו.
רוסיה, בעלת בריתה הקרובה של איראן, סיפקה עד למלחמה באוקראינה, קרוב ל- 50 אחוזים מתצרוכת הגז האירופאית. בשל הסנקציות שהוטלו על רוסיה ההיקף ירד משמעותית, רק אימת החורף האירופאי מונעת מהם מלהחרים את הגז הרוסי לחלוטין. מחוסר ברירה, האירופאים מאפשרים כיום לרוסיה לספק 20 אחוזים מתצרוכת הגז שלהם.
על רקע הדברים הללו, ניתן להבין את משמעותו הגיאופוליטי של ציר הגז הסעודי-אמירתי-ישראלי לאירופה ולמדינות שונות במזרח התיכון, כמו ירדן ומצרים שסובלת כעת מפגיעה מסחרית חמורה כתוצאה מהתקפות החות'ים על נתיבי השיט. ברגע שהציר התחבורתי-הכלכלי-יבשתי מהודו לאירופה, העובר בירדן ובישראל, יתבסס, ניתן יהיה לנטרל בצורה משמעותית את מעמדן של רוסיה ואיראן. זו הסיבה שחברות ציר הרשע עושות הכל כדי לסכל את הנורמליזציה.
התמורה שישראל צריכה לדרוש עבור החלופה האנרגטית מהמדינות האירופיות, אך גם מירדן, מצרים, סעודיה ושאר המדינות שייהנו מהפעילות והסחורות, היא סיוע בפתרון בעיית פליטי עזה 23', מי במימון, מי בסיוע בדעת הקהל העולמית ומי בקליטה של ממש.
יש לסייע בהגירת התושבים המעוניינים בחיים חדשים מחוץ לאזור הסכנה, רחוק ממערכת החינוך הרעלנית שלהם, במקום בטוח ממסיתים, מחרחרי ריב ומדון וארגוני טרור. גם מכיוון שלעזתים מגיע להיות בני חורין במקום אחר, וגם מכיוון שמי שחתר להשמדתנו לא יכול להמשיך ולסכן אותנו.
פריסה אסטרטגית של מחנות הצבא
במטרה לשלוט בצורה מוחלטת ברצועה מבחינה צבאית, על ישראל להקים מספר מחנות צבא ברצועה. חמישה בקרבת חופי הים בעזה: אחד בקרבת בית להייה, השני באזור שכונת רימאל, השלישי בציר נצרים, הרביעי מדרום לשטח המואסי והחמישי במערב רפיח. אלה ימנעו חדירת טרוריסטים ופליטים מהים לשטחי הרצועה.
שלושה מחנות במזרח הרצועה בהם יישבו החטיבות של אוגדת עזה ובמרכז תשב מפקדת האוגדה: אחד באיזור ג'באליה, השני ממזרח למחנה הפליטים נוציראת והשלישי במזרח ח'אן יונס. כך תתקן ישראל את המצב המעוות ששרר טרם טבח שמחת תורה, של ריכוז המפקדות בשטח גיאוגרפי אחד, שנכבש ונוטרל.
בנוסף, על הצבא תוטל משימת השתלטות על ציר פילדלפי שישמש מעבר גבול בשליטה ישראלית בלעדית ותוצב בו יחידת משמר גבול.
יש לבסס את הבידול המוחלט בין שני חלקי הרצועה – צפון הרצועה ודרומה, ולהציב יחידה מתנייעת בציר נחל עזה ממזרח למערב. צעד זה יהווה הצהרה ישראלית כי היא אינה מכירה דה פקטו בשטח רצועת עזה כישות טריטוריאלית אחת.
לשם כך, אל לה לישראל לסיים את המלחמה מבלי שהביאה למחיקת כל המבנים הריקים או החרבים העלולים לסכן את חיילינו, לצד השמדת האיום התת קרקעי באמצעות פיצוץ והשמדת הנכסים התת קרקעיים.
כאשר יפורקו כלל המבנים בעזה עד היסוד וייהרסו כל תשתיות הביוב, המים והחשמל נדע כי מחבלי החמאס לא יהוו עוד סכנה, וכמובן שיידרש זמן לא מועט לשם כך. כל עוד הלחימה נמשכת יש לאסור יציאת תושבים ערביים מאזורי הכינוס והמחסות ההומניטריים לשטחי היישובים החרבים.
באשר למעמדה היישובי של הרצועה, זו תצטרך להתנהל תחת שליטה מוניציפלית בלבד. ישראל תארגן את השליטה של החמולות המרכזיות באזורי מחיה שאותן תקבע ישראל. צריך להיות מובן לכל שמרגע שתנועת החמאס, שזכתה לתמיכה אזרחית מוחלטת, פתחה במלחמה, היא העבירה את חרב הפורענות על כלל תושביה, שכן ברור שלזכות לבחור נלווית אחריות.
״ציר הרשע עושות הכל כדי לסכל את הנורמליזציה״
ההתיישבות – חלק מהפתרון
מתוך התייחסות לעבר, ובעיקר לתוצאות היציאה הישראלית משטח רצועת עזה, וגם מצפון לשומרון, במהלך ההתנתקות, וצמיחתן של אמירויות הטרור בשטחים אלה, על ישראל לבסס את אחיזתה בשטח הרצועה. עליה למנוע מגורי פלסטינים בקרבת הגבול שבין הרצועה לבין ישראל, ולאסור מעבר של תושבים עזתיים בשטחים אלה.
יתרה מזאת, ומתוך הערכה למאמץ העילאי שהשקיעו לוחמי צה"ל ובראשם יחידות המילואים השונות, על ישראל לעודד אפשרות להקמת שכונות למילואימניקים וחיילים משוחררים בשטחים הפתוחים, ובעיקר על חורבות היישובים ניסנית, דוגית ואלי סיני, המגינים על אשקלון ובנותיה. כמו גם, באמצעות הרחבת שטחם המוניציפלי של יישובי חבל עוטף עזה החרבים מערבה, תוך הכללת השטחים הפתוחים הגובלים בהם בתחומם. שטחי חבל עזה, שעל חלקם שכנו יישובי גוש קטיף, מצויים בכתב המנדט כאדמות בהן יש לעודד התיישבות יהודית נרחבת, בעיקר באדמות הבור ובאדמות המדינה. אין ראוי מליישב יהודים על גבי אותן חורבות שמשך עשרות בשנים היו מודל להתיישבות חקלאית בכל רחבי העולם, ושהפכו למחנות טרור עם הריסתם על ידי ישראל, והשתלטות חמאס עליהם.
ד"ר יחיאל שבי הוא יועץ אסטרטגי בכיר, מומחה לניהול משברים ומומחה לענייני המזה"ת
ד״ר יחיאל שבי
